ארגנטינה - מידע כללי

שם המדינה	ארגנטינה
	Argentina
	Argentina
עיר בירה	בואנוס איירס
אוכלוסייה (אלפים)	37,488
צפיפות אוכלוסין לקמ"ר	13
היישוב העירוני הגדול ביותר (אלפים)	בואנוס איירס 12,423
שטח בקמ"ר	2,780,400
שפה רשמית	ספרדית
אחוז דוברי ספרדית	91%
מטבע רשמי	פסו

מתוך http://cyberschoolbus.un.org/infonation/index.asp

ארגנטינה - היסטוריה

מאז גילויה על ידי חואן דיאז דה סוליס (Juan Díaz de Solis) בשנת 1516, התפתחה ארגנטינה באיטיות תחת השלטון הקולוניאלי הספרדי. בואנוס איירס (Buenos aires) הוקמה בשנת 1580 ותעשיית הבקר החלה לשגשג כבר בשנת 1600. הכוחות הבריטים הפולשים גורשו בשנים 1806-1807, ואחרי שנפוליאון כבש את ספרד (1808) הארגנטינאים הקימו ממשלה עצמאית בשנת 1810. ב-9 ביולי 1816 הוכרזה העצמאות באופן רשמי.

בשתי מלחמות העולם נקטה ארגנטינה עמדה נייטרלית למרות שבשלבי הסיום של מלחמת העולם השניה הכריזה מלחמה על מעצמות הציר (27 במרץ 1945) . חואן פרון (Juan Perón), קולונל בצבא, בלט כאיש החזק בתקופה שאחרי המלחמה כשזכה במשרת הנשיא בבחירות של 1946 ו-1951. כוחו הפוליטי של פרון הועצם על ידי אישתו, אוויטה דוארטה דה פרון (Evita Duarte de Perón), והפופולריות הרבה לה זכתה בקרב מעמד הפועלים. למרות שאוויטה מעולם לא נשאה מישרה ממשלתית היא מילאה בפועל תפקיד של שרת הבריאות והעבודה, תוך שהיא מייסדת מערכת ארצית של צדקה ומעניקה תוספות שכר משמעותיות לארגוני העובדים. בתמורה, תמכו ארגונים אלו פוליטית במנהיגותו של פרון. ההתנגדות לסמכותו הגוברת והולכת של פרון הובילה למהפכה הצבאית ששלחה את פרון לגלות ב-1955 רק שלוש שנים אחרי מותה של אוויטה. מתקופה זו ארגנטינה נכנסת לתקופה ארוכה של דיקטטורה צבאית הכוללת פרקי זמן קצרים של ממשלה חוקתית.

הדיקטטור לשעבר חזר לשלטון בשנת 1973 ואישתו השלישית, איזבל מרטינז דה פרון (Isabel Martínez), נבחרה כסגן נשיא. לאחר מותו של פרון ב-1974 הפכה איזבל לאישה הראשונה בחצי הכדור הדרומי שעמדה בראשות מדינה, כשתחת ידה מדינה העומדת על סף התמוטטות כלכלית ופוליטית. בשנת 1975 פעולות טרור של ארגוני שמאל וימין הביאו למותם של 700 אנשים, יוקר המחיה עלה ב-355% ושביתות והפגנות נמשכו ללא הפסק. ב-24 במרץ 1976 חונטה צבאית בראשות חורחה רפאל וידלה (Jorge Rafael Videla) השתלטה על השלטון וכפתה ממשל צבאי.

הצבא החל ב"מלחמה המלוכלכת" על מנת להשיב את הסדר ולחסל את יריביו. הועד הארגנטיני לזכויות האדם בז'נווה האשים את אנשי החונטה ברצח פוליטי של כ-2,300 בני אדם, במעצר מסיבות פוליטיות של כ-10,000 נוספים ובהיעלמותם של 20,000 עד 30,000 נוספים. במרץ 1981 הודח וידלה על ידי הרמטכ"ל רוברטו ויאולה שבתורו הוחלף על ידי הגנרל לאופולדו גלטיארי (Leopoldo Galtieri).

באפריל 1982 פלש גלטיארי לאיי פולקלנד (Falkland) הידועים גם בשמם הספרדי האיים המלווינים (Malvinas) והמצויים תחת ריבונות בריטית. צעד זה נועד, ככל הנראה, להעצים את הפופולריות שלו בקרב האזרחים הארגנטינאים. במלחמה שהתפתחה ניצחה בריטניה ניצחון מוחץ וגלטיארי פרש בבושת פנים שלושה ימים אחרי כניעתה של ארגנטינה. הגנרל ריינלדו ביגנונה עלה לשלטון ביוני אותה שנה כשברקע מהדהד קול עלייתם של כוחות דמוקרטיים בחברה הארגנטינאית. סמוך לבחירות של 1983 עמד שיעור האינפלציה על 900% וחובה החיצוני של ארגנטינה הגיע לממדים חסרי תקדים.

בבחירות לנשיאות של אוקטובר ניצח ראול אלפונסין (Raúl Alfonsín), מנהיג המפלגה האזרחית הקיצונית, בהנחילו למפלגה הפרוניסטית את מפלתה הראשונה מאז הוקמה. אבטלה גואה ואינפלציה קשה הביאו לזכייה מחודשת של המפלגה הפרוניסטית בבחירות 1989. חודש לאחר מכן פרש אלפונסין על רקע מהומות שפרצו עקב עליית מחירי המזון ומועמד פרוניסטי לנשיאות בשם קרלוס מנם (Carlos Menem) תפס את מקומו. מנם קידם צעדי צנע כלכליים שהביאו להפרטה ולצמצום הפיקוח על העסקים. אולם החל מספטמבר 1998, שמונה שנים לאחר תחילת כהונתו של מנם, נכנסה ארגנטינה למיתון החמור ביותר מזה עשור. מדיניותו הכלכלית של מנם, השלמתו עם השחיתות והחנינות שניתנו לאנשי צבא שהיו מעורבים ב"במלחמה המלוכלכת", גרמו למנם לאבד את תמיכת ההמונים ואת כוחו.

בדצמבר 1999 נבחר לנשיאות פרננדו דה לה רואה (Fernando de la Rua). למרות הפעלת מספר צעדים כלכליים קשים נכנס המיתון הקשה בשנת 2001 לשנתו השלישית. במרץ 2001 דה לה רואה מינה מחדש את שר האוצר הפרוניסטי לשעבר דומינגו קאוויו (Domingo Cavallo), אשר הציל את המדינה מהיפר-אינפלציה וסייע לארגנטינה לקבל סיוע חרום של 13.7 מיליארד דולר בינואר 2001 ו-8 מיליארד נוספים באוגוסט 2001.

הסיוע הבינלאומי לא הספיק ולקראת סוף 2001 הייתה ארגנטינה קרובה להתרסקות כלכלית. מהומות מחאה על צעדי הממשלה חייבו את לה רואה להתפטר בדצמבר 2001. ארגנטינה לא עמדה בתשלום חובה החיצוני שעמד על 155 מיליארד דולר, החוב הגדול ביותר של ארגנטינה אי פעם. לאחר תקופת אי יציבות מינה הקונגרס את אדוארדו דואלדה (Eduardo Duhalde) לנשיאות בינואר 2002. דואלדה מיהר להכריז על תכנית כלכלית ופיחות בערך הפזו הצמוד לדולר האמריקאי מזה עשור. הפיחות הביא לקריסת המערכת הבנקאית ולשחיקת מרבית החסכונות של מעמד הביניים.

ביולי 2002 גלטיארי, מנהיג החונטה לשעבר, ועמו 42 קציני צבא נעצרו והואשמו בעינויים ובחיסולם של 22 אנשי גרילה שמאלניים במהלך שלטון הדיקטטורה הצבאית. אך, בשנים האחרונות הצליחו שופטים רבים למצוא מגבלות חוקיות שונות והביאו לזיכויים של מעורבים רבים בזוועות אותן שנים. בבחירות 2003 זכה הפרוניסט, נסטור קירצ'נר (Néstor Kirchner), מושל מחוז סנטה כרוז לשעבר,  לאחר שהנשיא לשעבר קרלוס מנם נטש את המרוץ.

קירצ'נר התחייב לרפורמה משמעותיות במערכת בתי המשפט, המשטרה והצבא וביטל את חוקי החנינה על המעורבים ב"מלחמה המלוכלכת" תוך כדי שהוא מכריז שלא ניתן להתחמק מעונש בארגנטינה ושלחברה ללא צדק או זיכרון אין עתיד.

מתוך http://www.infoplease.com/ipa/A0107288.html

ארגנטינה - תרבות ואנשים

אוכלוסיית ארגנטינה, בניגוד למדינות אחרות באמריקה הלטינית, מורכבת בעיקר מצאצאים של מתיישבים אירופאים ובמיוחד ממוצא איטלקי  וספרדי. אחוז בני התערובת (mestizo), אינדיאני-אירופאי, בארגנטינה קטן מאוד ומתרכז בצפון מערב המדינה. התושבים המקוריים הילידיים, נפגעו קשות מרגע הגעת הכובשים האירופאים אשר פעלו באופן עקבי להשמדתם והשמדת תרבותם. כיום ניתן למצוא אוכלוסייה ילידית במספרים משמעותיים רק  בחלקים מהגראן צ'קו (Gran Chaco) וברכס האנדים (Andes). כיום בני התערובת והתושבים המקוריים מהווים רק כ-15% מכלל האוכלוסייה. איטלקים, ספרדים, צרפתים, גרמנים, בריטים, שוויצרים ומזרח אירופאים היגרו לארגנטינה במהלך סוף המאה ה-19, והגירה גדולה נוספת התרחשה בשנות ה-30 של המאה העשרים ולאחר מלחמת העולם השניה. כניסתם של תושבים צ'ילנים לארגנטינה קשורה היסטורית לסכסוכי הגבול בין שתי המדינות.

הגאוצ'ו (Gaucho), הבוקר הארגנטינאי, רועה העדרים הנודד של אזור המישורים שתואר בספר העממי "מרטין פיארו" (Martín Fierro) שנכתב על ידי חוזה הרננדז (José Hernández), נחשב עדיין לסמל לאומי אגדי. גאוצ'וס רבים מוצאם מבני תערובת שחורים-ספרדים שחצו את הגבול מברזיל על מנת להימלט ממשטר העבדות. עם זאת בסוף המאה העשרים מרבית  האוכלוסייה (כ-80%) בארגנטינה  היא עירונית ויותר משליש מהאוכלוסייה כולה מתרכז סביב הבירה בואנוס איירס.

רוב מכריע של 90% משתייך, לפחות בהגדרה, לכנסייה הקתולית. הקהילה היהודית המהווה כ-2% מכלל האוכלוסייה והיא הגדולה בדרום אמריקה והחמישית בגודלה בעולם כולו. ספרדית היא שפת המדינה הרשמית, אולם גם איטלקית מדוברת במקומות רבים. שיעור גידול האוכלוסייה בארגנטינה הוא מהנמוכים בדרום אמריקה (1.1%), ועמו שיעור יודעי קרוא וכתוב מהגבוהים בה (96%), זאת תודות לחוק חינוך חובה החל עד גיל 15 ובעקבותיו 94% מילדי המדינה מצויים במערכת החינוך. 

מתוך http://www.infoplease.com/ce6/world/A0856689.html

ארגנטינה – גיאוגרפיה

ארגנטינה היא המדינה השניה בגודל שטחה ובמספר תושביה בדרום אמריקה אחרי ברזיל. ארגנטינה היא ארץ מישורית המשתרעת מהאוקיאנוס האטלנטי  עד לגבול עם צ'ילה לאורך רכס האנדים. פסגת ההר אקונקגואה (Aconcagua), 6,960מ', נחשבת לגבוהה ביותר בעולם מחוץ לאסיה. ארגנטינה גובלת בבוליביה מצפון ובאורוגואי ובברזיל ממזרח. האזור הצפוני הוא ביצתי ומיוער בחלקו, גרן צ'קו (Gran Chaco), הגובל בבוליביה ובאורוגואי. מדרום לאזור זה פרוסים אזורי המישורים, הפמפס (Pampas), פוריים לחקלאות ומרעה לבקר ולצאן, המספקים את צרכי מרבית אוכלוסיית ארגנטינה. דרומה משם מצוי חבל פטגוניה (Patagonia) הקר והצחיח המכיל מעט אזורים פוריים ומיוערים.

מתוך http://www.infoplease.com/ipa/A0107288.html

מפת מחוזות מתוך:
http://www.xist.org/cd/link.php?xml=ar&xsl=xs1

מפת מחוזות - לחץ לגודל מלא

ארגנטינה - כלכלה תחבורה ותקשורת

סיכום כלכלי:

GDP/PPP: $453 מיליארד; לנפש: $12,000 . קצב גידול ראלי: 4.6%. אינפלציה: 4%. אבטלה: 25% (2001). קרקע ראויה לעיבוד: 9%. חקלאות: זרעי חמניות, לימון, סויה, ענבים, תירס, טבק, בוטנים, תה, חיטה. כוח עבודה: 15 מיליון. תעשיה: עיבוד מזון, כלי רכב, מוצרי צריכה, טקסטיל, תעשייה כימית ופטרוכימית, דפוס, מטלורגיה (מתכות) , פלדה. משאבים טבעיים: מישורי הפמפס - Pampas - הפוריים, עופרת, אבץ, פח, נחושת, עפרות מתכת, מנגן, נפט, אורניום. ייצוא: $26.5 מיליארד: שמני מאכל, דלקים ומוצרי אנרגיה, דגנים, מספוא, כלי רכב. יבוא: $23.8 מיליארד: מכונות וציוד, כלי רכב, כימיקלים, מוצרי מתכת, פלסטיקה. שותפי מסחר ראשים: ברזיל , ארה"ב, צ'ילה, ספרד, גרמניה, סין.

תקשורת:

טלפונים: קווים בשימוש: 7.5 מיליון (1998). תקשורות סלולרית: 3 מיליון. תחנות רדיו: 260 AM תחנות (כולל 10 תחנות לא פעילות), FM יותר מ-1,000 תחנות (רובן לא חוקיות) , 6 תחנות גלים קצרים. מכשירי רדיו: 24.3 מיליון. תחנות טלוויזיה: 42. טלוויזיות: 7.95 מיליון (1997). ספקי אינטרנט: 33. משתמשי אינטרנט: 3.88 מיליון.

תחבורה:

מסילות ברזל: סה"כ: 33,744 ק"מ (141  ק"מ חשמליות). כבישים מהירים: סה"כ: 215,434 ק"מ; סלולים: 63,553 ק"מ (כולל  734 ק"מ של אוטוסטרדות ); לא סלולים: 151,881 ק"מ. נתיבי מים: 10,950 ק"מ. שדות תעופה: 1369.

מתוך http://www.infoplease.com/ipa/A0107288.html

ארגנטינה - חגים ומועדים

• 1 בינואר: ראש השנה
• מרץ/אפריל: יום שישי הטוב וחג הפסחא
• 2 באפריל: יום המלווינים (Malvinas) לציון הניסיון להחזיר את האיים המלווינים (איי פולקלנד) לרשות ארגנטינה
• 1 במאי: יום העבודה
• 25 במאי: מהפכת מאי – לציון הקמת השלטון העצמאי לאחר מהפכת 1810
• 20 ביוני: יום הדגל
• 9 ביולי: יום העצמאות – לציון יום הכרזת העצמאות מספרד ב-1816
• 17 באוגוסט: יום סן מרטין – לכבוד הגנרל פרנסיסקו דה סן מרטין משחררה של ארגנטינה שמת בשנת 1850 
• 6 בנובמבר: יום קולומבוס – לציון נחיתתו של קולומבוס באי סאן סלבדור בבהאמס בשנת 1492

מתוך http://www.shagtown.com/days/argentina.html

ארגנטינה - שעות פתיחת עסקים והפרשי זמן

באזורים רבים במדינה מקיימים מנוחת סייסטה (Siesta) בשעות הצהרים. עסקים נפתחים בסביבות השעה שמונה בבוקר, פועלים עד 12 בצהרים, נסגרים עד השעה שתיים, ואז נפתחים שוב עד שמונה או תשע בערב.

בנקים, משרדי ממשלה ועסקים רבים סגורים בזמן חגים לאומיים.

הפרש זמן: GMT פחות 3 שעות.

מתוך http://gosouthamerica.about.com/library/blpractical.htm

ארגנטינה - טיפים לאנשי עסקים

 הופעה

• ללבוש חשיבות רבה בקביעת רושם ראשוני בארגנטינה. כל פרטי המלתחה נתונים לביקורת. הלבוש העסקי שמרני: חליפות כהות עבור גברים, חולצות לבנות וחצאיות או חליפות כהות עבור נשים. בגדים מקומיים מסורתיים אינם יאים למפגשי עסקים.
• שמירה על קשר עין חשובה מאוד.
• טפיחה כל הכתף הינה סימן לחברות.
• תנועת ליטוף המתחילה מתחת ללחי ונמשכת עד אל מעל לראש משמעותה "איני יודע" או "לא מעניין אותי".
• הצמדת אגודל ואצבע תוך נקישה עם האצבע המורה עליהן היא סימן לזירוז או לכמות גדולה.
• וודא כי אתה מכסה את פיך בזמן פיהוק או שיעול.
• אין להניח רגליים על שום סוג של רהיט.
• אכילה ברחוב או במהלך נסיעה בתחבורה ציבורית נחשב לחוסר נימוס.

התנהגות

• פגישות מקדימות הינן הכרחיות.
• יום העבודה של אנשי עסקים ארוך מאוד ולעיתים עד עשר בלילה. פגישות עסקיות בשעה שמונה בערב אינן יוצאות מן הכלל.
• מפגשים לארוחות ערב עסקיות מקובלים ונערכים בדרך כלל במסעדות. מפגשים לארוחות צהרים עסקיות אינם מקובלים מחוץ לבואנוס איירס מאחר ומרבית האנשים נוהגים לאכול ארוחת צהרים בביתם.
• בשר ויין אדום הם מעין סמלים לאומיים והם באיכות מצויינת.
• ארוחות ושיחות ארוכות מקובלות מאוד. הצלבת הסכין והמזלג משמעותה "אני סיימתי". אין למזוג יין הפוך זה נחשב לגסות. בשעת ארוחה יש להשאיר את הידיים על השולחן ולא מתחתיו.
• יש להימנע ממתנות אישיות כגון עניבות, חולצות או סכינים. המיסוי הגבוה על משקאות חריפים הופך אותם למתנות מועדפות, במיוחד ויסקי ושמפניה צרפתית.
• טרם שהייה אצל מקומיים מומלץ לשלוח פרחים או ממתקים למארחת. פרחי ציפור גן עדן מוערכים מאוד.
• על האורח להמתין עד שהמארח מתיישב ורק אז להתיישב בעצמו. בעזיבה יש להמתין שהמארח יפתח את הדלת עבור האורח העוזב.

תקשורת בין אישית

• לחיצת ידיים מקובלת בפגישה הראשונה.
• תארים, במיוחד בקרב אנשים מבוגרים יותר, חשובים מאוד. יש לפנות לאנשים ישירות באמצעות התואר בלבד. דוקטור מציין רופא או PHD, פרופסור מציין מורה, אינחנירו מציין מהנדס, ארקיטקטו מציין אדריכל,  אבוגדו מציין עורך-דין.
• לאנשים ללא תואר מקצועי יש  לפנות כאדון, גברת או עלמה בצרוף שם המשפחה. סניור לציון אדון/מר, סניורה לציון גברת וסניוריטה לציון עלמה (גברת לא נשואה).
• לאנשים ישנם בדרך כלל שני שמות משפחה. הראשון ממשפחת האב והשני ממשפחת האם. בפניה לאדם יש להשתמש בשם משפחת האב.
• גרמנית ואיטלקית משמשות כשפה שניה ושלישית בארגנטינה.
• נושאים מומלצים לשיחה הם: כדורגל, היסטוריה, תרבות, משפחה וילדים ואופרה.
• נושאים לא מומלצים לשיחה הם: תקופת שלטונו של פרון, דת ומלחמת פולקלנד (המלווינים)

מתוך - http://www.cyborlink.com/besite/argentina.htm